כסטודנט לאומנות יצירה וארכיאולוגיה, אני מושפע רבות מאומנות תרבויות העבר ובעיקר משרידי תרבויות אלו, ההריסות וההשתלטות החוזרת של הטבע עליהם. אני תוהה איך בני האדם בונים מבנים ופסלים מונומנטליים שהם סבורים יפגינו את כוחם לנצח, אבל לאחר ההתמוטטות של תרבויותיהם הם מתפוררים כאשר כוחות הטבע (רוח, גשם, רעידות אדמה וצמחייה) מפרקים אותם בכול מקרה. לצד זה אני בוחן מבנים או תצורות טבע הנראות כאילו בני האדם בנו אותם.
אני מושפע מכמה אמנים. הראשון הוא אנדי גולדסוורת'י, פסל וצלם בריטי העוסק באמנות מתכלה או אמנות קיקיונית (ephemeral art); השני הוא סקוט הוקינג, פסל וצלם אמריקאי שהוא חלק מקבוצה של אמנים הבוחנים את ההריסות של העיר דטרויט (בארה"ב). שניהם בונים את המייצבים והיצירות שלהם מחומרים שנמצאים במקום; אלו חומרים טבעיים (עלים, עלי כותרת, שלג וכו') או חומרי פסולת בניין. בדרך הם מצלמים את העבודות/מייצבים ולאחר מכן מפרקים אותם או נותנים לטבע לפרק אותם.
בעבודות שלי אני עוסק בהריסות של מבנים היסטוריים, בצורת ההריסות ובקשרים שלהם לסיפורי מיתולוגיה. בנוסף אני בוחן תצורות טבעיות (מאובנים, חולות מדבר, קניונים, מפלי מים ומאגרי מים) שלעיתים נראים כאילו עוצבו בידי האדם.
אני רושם על נייר בעיפרון שחור (או לעיתים נדירות בצבע בהיר) את מבני האדם, ואילו את תצורות הטבע אני רושם על נייר בעיפרון צבעוני או מצייר על בד בצבעי אקריליק לעיתים בשילוב חומרים מהטבע.
